"מאמר זה נערך מחדש ביוני 2025"
מה פתאום מאמר על יושרה?
נשאלתי לפני כמה ימים: "מה ההבדל בין יושר ליושרה?" שאלה פשוטה, לכאורה.
אבל דווקא מתוך עבודתי כיועץ עסקי – הבנתי שהתשובה מורכבת, עמוקה, ורלוונטית מתמיד.
כי בעולם שבו המהירות שולטת, הלחצים גדולים והחלטות עסקיות קשות – אין תהליך ייעוץ אמיתי בלי יושרה.
מאמר זה נכתב לראשונה ב־2019, והיום, ביוני 2025, אני בוחר לרענן אותו – לא כדי לשכתב נוסטלגיה, אלא כדי לחדד אמיתות שפוגשות אותי שוב ושוב בשטח.
מה ההבדל בין יושר ליושרה?
יושר הוא תכונה אישית. נאמנות לאמת. להגיד את מה שאתה חושב, גם אם זה לא נעים.
יושרה היא היכולת להחזיק קו פנימי של עקביות בין מחשבה, רגש, מילה ומעשה. זו תכונה נדירה יותר.
במובן מסוים – אפשר להיות ישר, אבל עדיין לפעול בלי יושרה.
ניקח דוגמה: אדם שמועל בכספים ומודה בזה בפני המנהלים שלו – הוא פעל ביושר (הודה באמת), אך לא ביושרה (המעשה היה חסר מוסריות מלכתחילה).
יועץ עסקי חייב לפעול ביושרה – אחרת זה פשוט לא עובד
בתהליך ייעוץ עסקי, הלקוח מפקיד בידיך לא רק תקציב – אלא אמון, חזון, ולעיתים גם את גבולות היכולת הרגשית שלו.
בין אם מדובר בייעוץ לעסקים קטנים או בליווי הנהלה בכירה – אין מקום למסכות.
יועץ אמיתי לא רק מציע פתרונות – הוא עומד מאחוריהם גם כשהם לא פופולריים.
הוא אומר את מה שצריך, לא את מה שמתחשק לשמוע.
הוא לא עוקף אמת כדי "לרצות את הלקוח" – כי לרצות זו טקטיקה. לייעץ זו אחריות.
איך נראית יושרה בשיחה עם לקוח?
"אני ממליץ לעצור את הקמפיין, הוא לא משרת את היעדים שלך."
"המבנה הארגוני שלך טוב על הנייר – אבל הוא לא עובד בשטח."
"יכול להיות שאתה נמנע מהחלטה, ולא באמת חסר לך מידע."
אלו לא משפטים נחמדים. אבל הם בדיוק מה שהלקוח מחפש כשהוא פונה לייעוץ אמיתי.
ומה עם הכעס? ומה עם להאשים?
כעס הוא לא אויב – אבל לפעמים הוא תוצאה של חוסר יושר פנימי.
כשאנחנו משליכים את האחריות על אחרים – "אכלו לי, שתו לי" – אנחנו מתרחקים מהיכולת שלנו לשנות.
בתהליכי ליווי עסקי ואישי, אני מציע נקודת מבט אחרת:
איך מגדירים ערכים ומקבלים עליהם אחריות?
איך בונים מצפן פנימי שהוא חזק מהסערות החיצוניות?
יושרה היא לא תכונה – היא שריר
כמו כל שריר – גם את היושרה מתרגלים:
דרך גבולות בריאים
דרך קבלת החלטות קשות
דרך אומץ לומר "אני לא יודע", או "אני טעיתי"
בתוך העסק. בתוך השותפות. מול עובדים. מול לקוחות.